פסי התקדמות גלילה, ולמה כדאי שהפס שלכם יהיה כלב

כל עמוד ארוך מעלה את אותה שאלה: כמה עוד נשאר ממנו? מחוון התקדמות עונה עליה, ורובם עונים בדרך שהפסקתם לשים לב אליה כבר בפסקה השנייה.

בשביל מה הפס קיים

פס הגלילה עצמו כבר מספר לכם איפה אתם, מבחינה עקרונית. בפועל הוא רוחב של כמה פיקסלים, הוא מסתתר עד שמזיזים את העכבר, ובעמוד שטוען תמונות תוך כדי קריאה הידית שלו משנה גודל בזמן שאתם קוראים. תוספים מחזירים פס התקדמות כי התשובה של הדפדפן עצמו עוצבה החוצה בשקט.

כך מקבלים קו צבעוני דק לרוחב העמוד שמתמלא בזמן שאתם גוללים. זה עובד. זה גם הדבר הכי קל בעמוד להפסיק לראות: זה קו ישר, הוא יושב ברצועה שהעין שלכם התאמנה להתעלם ממנה, והוא אף פעם לא עושה שום דבר חוץ מלהתארך.

מיקום, אבל גם מהירות

פס נושא בדיוק מספר אחד — כמה נמוך אתם בעמוד. יש מספר שני שזמין בחינם, ואף פס לא מציג אותו: באיזו מהירות אתם נעים.

scrolldog נושא את שניהם. המיקום של החיה לאורך קצה החלון הוא עומק הגלילה. בראש העמוד היא בצד שמאל; בתחתית העמוד היא כבר הגיעה לצד השני. הקצב שלה הוא מהירות הגלילה: הזיזו את הגלגלת מהר והיא דוהרת, רדו לאט פסקה אחר פסקה והיא צועדת.

תעצרו, והיא תתיישב. זה החלק שפס לא יכול לעשות. פס סטטי נראה זהה בין אם אתם קוראים בעיון ובין אם השארתם את הלשונית פתוחה כבר שלוש שעות. חיה שהתיישבה אומרת לכם שהעמוד נרגע, וזה לא עולה לכם כלום לקרוא, כי לא באמת קראתם אותה — תפסתם אותה בזווית העין, וזו כל תשומת הלב שמחוון התקדמות אי פעם הגיע לה.

מה זה עולה

ההתנגדות הרגילה לתוסף קישוטי היא שהוא מרע את הדפדפן. זה מאזין לגלילה באופן שאינו חוסם, מצמצם כל התפרצות אירועים לכתיבה אחת בכל פריים אנימציה, ומזיז רכיב יחיד בתוך מסלול קבוע בגודל אפס. הוא אף פעם לא קורא או משנה את פריסת העמוד שלכם, והוא לא שולח שום בקשת רשת מהעמוד שאתם קוראים.

מתג אחד בחלון הקופץ מכבה אותו בכל מקום, בכל לשונית פתוחה, בבת אחת.